קודם כל הבהרה – אני לא מהמטיילים בטבע, לא צורכת תרופות הומאופטיות ולא חיה על אוויר הרים צלול כיין ובכל זאת אחרי הרבה התלבטויות החלטתי ללדת בבית – אני שכל כך לא קשורה לכל מה שקשור לטבע ולטבעי. זה פשוט נראה לי הדבר שיש לעשות
האולטרסאונד בסוף שבוע 37 הצביע על עובר קטן יחסית במשקל 3.400 אך אילנה שהגיעה אלינו מקץ כמה ימים ומיששה את ביטני פסקה שיש שם לפחות 4 קילו המחכים לפרוץ אל אוויר העולם! זה היה ביום רביעי, אמצע שבוע 38. לא יודעת למה, אולי בגלל תחושה מוקדמת ולא מודעת הזמנו את הציוד של הילד ביום המחרת, יום חמישי כדי שיביאו אותו אלינו ביום שישי
יום שישי בערב (שבוע 38 ו-6 ימים) הבטן מתקשה כל 10 דקות, התחושה לא מלווה בכאבים וגם לא תקף אותי.אינסטינקט הקינון. אנחנו מטיילים עם הכלבה בחוץ, צח ממשש לי את הבטן ושנינו מחליטים שלא לתהות על מקור ההתקשויות ואני הולכת לישון בחצות

בשלוש לפנות בוקר אני מתעוררת עם בריחת שתן מאסיבית. אני יורדת אחר כבוד לקומה הראשונה ומספרת לצח שנשאר ער כל הלילה על מנת לצפות באן. בי. אי שאישתו הפכה לפישרית שחבל על הזמן. מבלה מעט על הכדור וברגע שאני קמה שוב – זרימה בלתי נשלטת. אני רצה לשירותים ומביאה לצח את הפד. "זה לא שתן" הוא קובע ואני בכל זאת מתעקשת "בורח לי פיפי" בינתיים ההתקשויות של הבטן הופכות להיות יותר קרובות והפלא ופלא הן מתחילות לכאוב

צח רוצה לקרוא לאילנה, אבל רחמונס השעה 3 ו- 30 לפנות בוקר

התיזמון הוכיח כי מדובר בצירים שנמשכו כדקה והופיעו כל חמש דקות. בשלב זה נגמר כבר המשחק השני והשעה הייתה חמש וחצי לפנות בוקר. צח עושה את הצעד ומתקשר לאילנה שמגיעה אלינו מקץ שעה
כולנו עולים למעלה לבדיקה והפלא ופלא יש לי פתיחה של שלוש אצבעות. אילנה רואה כי אנו מסתדרים מצויין והולכת לישון. אני מתנענעת על הכדור וצח תומך בבטני ובגבי בזמן ציר. השעה כבר 10 ושלושים וצח שלא ישן כל הלילה מתחלף עם אילנה
בשלב זה הכאבים מתגברים וגם הזיכרון שלי לגבי האירועים הולך ודועך. אילנה מנסה עימי מספר תנוחות ולבסוף ממליצה על האמבטיה. המים בהחלט עושים לי את זה ואני נמסה. הכאב בגב כבר לא מורגש ורק הבטן מוסיפה לכאוב. אני מכוונת את המים אל הבטן ומאמינה בכל כוחי כי אני נפתחת ונותנת לצירים לעושת את שלהם. אחרי מספר שעות המים בדוד נגמרים ואני יוצאת מהאמבטיה ואילנה בודקת אותי שוב – ואוו פתיחה של 6 ס"מ – אני יכולה לעשות זאת

לאחר כ- 40 דקות בהם אילנה תמכה בי על הכדור המים בדוד שוב חמים ואני חוזרת לאמבטיה. בשלב זה אני כנראה באמת בסוטול טבעי – חלק מהזמן אני מתפלאת איך אני אפילו לא מגבירה את קצב הנשימה עם הציר, אני מדמיינת כל מיני דברים – בעיקר אני מפתחת סיפור המשך לספר שבדיוק סיימתי, ובגדול הוזה רוב הזמן, אני שומעת את אילנה וצח מדברים, מידי פעם הם שואלים אותי שאלות ואילנה בודקת את הדופק של איתוש, אבל הכל עובר לידי ואני מרגישה שאני ממש לא שם איתם. בשלב זה אילנה מחליטה לבדוק פתיחה – שמא אני נהנית יותר מידי מהמים והצירים לא מקדמים דבר – אך לא הפתיחה היא בין 7 ל-8 ס"מ ואני מקבלת אישור להשאר במים. אני שותה המון ואילנה מטפטפת לי רסקיו רמדי מידי פעם. כך עובר לו הזמן והמים שוב נגמרים

אילנה מנצלת את הזדמנות כדי לבדוק אותי – הבדיקה מגלה פתיחה של 10 ס"מ ואילנה שולחת אותי לשירותים להתאמץ ולדחוף כמו לקקי. אחרי כרבע שעה שבהם הצירים הפכו לרצון לחרבן בטירוף, אילנה אומרת לי שאני חייבת לצאת כי הלידה ממש קרובה. אני נעזרת באילנה וכורעת בין רגליו של צח. אחרי מס' צירי לחץ וזמן שנראה לי כמו 5 דקות (20 דקות בפועל) אילנה אומרת לא לדחוף ולנשום נשימות קצרות. צח מחזק את דבריה ולוחש לי באוזן "תעשי כמו ללי" (הכלבה שלנו – שידועה בנשימותיה הקצרות והמהירות). פתאום אילנה מכריזה שהראש בחוץ ואני רוצה להרגיש, אילנה אומרת לי להושיט את היד ואני אכן מרגישה משהו רך ורטוב. בתוך רגעים אני מרגישה את הראש הקטן שלו מסתובב בתוכי ואילנה אומרת לי לדחוף עם הציר הבא
וואאוו – אין לי מילים – אני מרגישה את הגוף שלו נפלט מתוכי ובתוך שניות הוא מונח עליי כחלחל ודמי גדול ומחרחר. קסם. פלא
הוא אינו צורח – ילד קסם למן ההתחלה. כולנו על המיטה מתענגים על איתי ואני מנסה להניק אותו. בזמן זה אילנה בודקת אותי ומגלה קרע. כן היצור האהוב הזה גדל להיות תינוק גדול במשקל של 4.150, אשר כתפיו ככתפיי אביו גדולות ורחבות ומסתבר שקרעו אותי בדרכו החוצה
אך בשלב זה כל זה אינו רלוונטי אנו באמת ובתמים מתענגים על איתי וכאב התפירה פחות מורגש
זה אפשרי. שום דבר הוא לא גדול מידי עלינו ואנו יכולות לכל. העוצמה שטמונה בכל אחת מאיתנו מתגלה לנו בלידה, ואין זה משנה אם הלידה היא טבעית או מלווה בשיכוך כאבים, הלידה פותחת בפנינו דלת לעולם אחר